לאחר מספר הצלחות קטנות בשטחים מוגדרים, מתחילים בהדרגה להרחיב את היקף העבודה, אבל תמיד תוך הקפדה על הקצב האישי של האגרן ועל שמירת התחושה החיובית. עוברים לחדרים גדולים יותר או לסוגי חפצים מורכבים יותר רגשית, אבל שומרים על אותם עקרונות של עבודה איטית, מיון יסודי והכלת הרגשות. בשלב זה אני מתחיל לערב יותר את המשפחה בתהליך – הם עוזרים בנשיאה, באריזה ובתמיכה רגשית, אבל לא מקבלים החלטות על החפצים. יש חשיבות גדולה לחגוג כל הישג – צילם לפני ואחרי של חדר שהושלם, או הזמנת ארוחה מיוחדת לכבוד הישג גדול. אני מזכיר כל הזמן לאגרן איך הבית נראה טוב יותר, איך יש יותר מקום לנוע, איך הוא הרגיש גאה בעבודה שלו. בשלב זה גם פותרים בעיות מעשיות שעולות – איך לאחסן חפצים שבחרנו לשמור, איך לארגן תרומות, איך לטפל בפסולת מיוחדת. האגרן מתחיל לפתח כלים ושיטות עצמאיות לקבלת החלטות על חפצים, מה שחיוני להצלחה לטווח ארוך. בתום כל יום עבודה עושים סיכום קצר של ההישגים והרגשות, כדי לחזק את התחושה החיובית ולהכין לקראת הפגישה הבאה.